קהל דומה - איך הוא נבנה ומה קובע את איכותו

מטא מתעדת מינימום של 100 אנשים ממדינה אחת ברשימת המקור, וממליצה על 1,000 עד 5,000 לקבלת תוצאה יציבה. שני המספרים חשובים בדיוק כי הם רחוקים זה מזה: קהל שנבנה מ-100 אנשים יעבור את הבדיקה הטכנית ועדיין ילמד בעיקר רעש.

הרשימה גם צריכה להיות מרוכזת: 100 אנשים מפוזרים בין חמש מדינות אינם עומדים בדרישה, כי הספירה היא לכל מדינה בנפרד.

גודל הקהל הדומה מוגדר כאחוז מאוכלוסיית המשתמשים במדינת היעד, מ-1% עד 10%. העצה הנפוצה "תמיד להתחיל מ-1%" נכתבה כמעט תמיד לשוק בסדר גודל של מאות מיליוני אנשים.

בישראל, שבה סך המשתמשים הבוגרים ברשת נמדד במיליונים בודדים, 1% הוא קהל בסדר גודל של עשרות אלפי אנשים. זה קהל שאפשר למצות תוך שבועות ספורים בתקציב צנוע, ואז התדירות עולה והמחיר לליד איתה.

המסקנה המעשית: בישראל 1% הוא נקודת פתיחה ולא עמדה קבועה. כשהתדירות מטפסת, הרחבה ל-3% או ל-5% היא הצעד הראשון, לפני כל שינוי בקריאייטיב או בתקציב.

הסדר הזה נגזר מכמה קרוב כל אירוע לכסף אמיתי, וזו גם הסיבה שמערכת ניהול הלקוחות היא זו שמחזיקה את הרשימה הטובה ביותר:

1. לקוחות משלמים, ורצוי כאלה שקנו יותר מפעם אחת. האות החזק ביותר.
2. לידים שנסגרו לפגישה, גם אם לא קנו. עדיין קרוב לכוונה.
3. מי שהשאיר פרטים, כולם יחד. שימושי, ורועש.
4. מבקרים באתר. הרשימה הגדולה והחלשה ביותר.

בעסק שסוגר בשיחה, השלב הראשון והשני חיים במערכת ניהול הלקוחות ולא בפיקסל, וזו הסיבה שהחזרת נתוני המכירות אל הפרסום היא מה שמשדרג את הקהל הדומה יותר מכל הגדרה.